5.6.67 לפני 42 שנים פרצה מלחמת ששת הימים

כל הזכויות לתמונות  שמורות ליוצריהן

 

כאשר פרצה מלחמת ששת הימים שהיתי בבית החולים הר סיני במנהטן ללימודים.


מלחמת ששת הימים התנהלה בימים 5.6.67-10.6.67 בין ישראל לבין ארצות ערב: מצרים, ירדן, סוריה, ועיראק. מלחמה זו נסתיימה בתבוסה מלאה של הכוחות הערביים.

האווירה הייתה קשה. היינו הרבה ישראלים במנהטן באותה תקופה והחיבור היה טבעי.

השגרירות הישראלית חיפשה אנשי מקצוע בעיקר רופאיים אחיות חדר ניתוח טייסים אנשי שיריון כדי להשיבם ארצה. איש לא צפה שהמלחמה תארך שישה ימים בלבד. 

מן העיתונות 

 

היציאות ארצה מרחבי ארה"ב רוכזו מסיבות שונות במנהטן,כך שהדירות בהן גרו ישראלים הפכו לבית מלון לרבים עד

לטיסה ארצה. הדירה בה גרנו הייתה גדולה והייתה אכסניה לרבים.

 

במקביל, ארזנו את כל שאגרנו במשך שנתיים של שהות בארה"ב. במחשבה שאם יהיה עלינו לשוב ארצה, הכל יהיה מוכן.החלטה לא קלה.  נשארו לי אישית ארבעה חודשים לסיום הלימודים וחששתי שלא אקבל תעודה גמר.

כל הזכויות שמורות לצלם ויוצרי התמונה המפורסמת ואחרים 

המראות על הנעשה בארץ ששודרו בטלויזיה רוכזו ממקומות שונים בעולם. היה קשה מאוד לצפות מרחוק,

לכן הישראלים הפטריוטים החליטו לשוב ארצה לעבודה שלהם. השגרירות הישראלית פנתה בבקשה שנחזור ארצה. הטיסה שהוצאה לנו מהשגירות הישראלית הייתה חינם רק שנחזור.  היינו צוות גדול של רופאים אחיות טייסים,ובעלי מקצועות מיוחדים שחברנו יחד לטיסה.

 

לראות את הארץ בוערת כפי ששידרו תחנות הטלוויזיה בערוצים השונים היתה לא נעימה בלשון המעטה.

 

לאחר אישורים מתאימים רבים החליטו רבים  לשוב ארצה.

 

מה שהרגיז יותר מכל הייתה איטיות בהתארגנות.עד שהובאנו לשדה התעופה ועד שהטיסה יצאה אל הפועל והיינו באויר, היינו במתח לא קטן.

המראנו בדרך ארצה מטוס מלא בישראלים, האוירה הייתה נכאה, לא ידענו כלום ולא דווח לנו כלום על המצב בארץ לאשורו. רק כאשר הינו קרובים לארץ, דווח לנו הקפטן שהמלחמה הסתיימה.

שמחנו מאוד והתחלנו לשיר לפרוק את המתח.

הגענו ארצה בשעות היום, ממעוף ציפור הכל נראה צהוב משמים, לא היו מכוניות על הכבישים וההרגשה היתה לא נעימה בלשון המעטה.

 

רק כאשר הגענו הביתה גילינו את האמת על מה שבאמת התרחש. שמחנו שהמלחמה הסתיימה.איש לא חיכה לנו בשדה, טלפונים לא היו לנו, בדרך לא דרך הצלחנו להגיע כל אחד/ת לביתו, ההורים לא ידעו כי לא הייתה לנו דרך להודיע. זו הייתה הפתעה לכולם.

חלק מהקבוצה שב להמשך לימודים, אני נשארתי בארץ משיקולים שונים. קבלתי את התעודה המיוחלת מאוחר יותר. והטרנקים עם הבגדים וכל היתר הגיעו באוניה אחרי 3 חודשים.

 

עוד פרק בחיים הסתיים(-:

 

 

אם אהבתם לחצו על דרגו אותי,  תודה

המטבח של מאיר השמן
לא בית תמחוי אלא מטבח שמספק אוכל לעשרות ילדים בבת ים יומית     המטבח מופעל באמצעות תרומת חינם של סדנאות שניתנות על ידי מיטב השפים בארץ  לחצו כאן 
About these ads

אודות yara113

הידע, הוא טיפה באוקינוס. החיים קצרים. גם בהתניידות בכסא גלגלים השמים אינם הגבול. בבלוג ,רשמים מטיולים,מדע,אוכל,בעלי חיים,ספרים ואחרים, ברוכים הבאים.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה אמירות ואחרים,, יזכור - אתר הזכרון לחללי צה"ל,, מלחמת ששת הימים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לרשומה זו עם קישור ישיר.

8 תגובות על 5.6.67 לפני 42 שנים פרצה מלחמת ששת הימים

  1. aida הגיב:

    קראתי הכל בהתרגשות רבה , מרותקת למסך המחשב .
    ההערכה שלי עליך גדלה עוד יותר ,אתי.
    אני זוכרת שהייתי אז בגולה ומרוב דעגה התחלתי לעשן , ולא הפסקתי רק לפני כ-8 שנים ,ככה מהיום למחר ,בלי שום עזרה ובלי תרופות .

    תודה שנתת לי את האפשרות לדעת על המלחמה מזווית אישית.

    • yara113 הגיב:

      היו ימים :) האווירה אז הייתה שונה לחלוטין, לשרת את המדינה זו הייתה מצווה. היום, חושבת שהייתי נשארת שם אם היו קוראים לי.
      במקום לעשות שלום מקוממים את כל העולם נגדינו. כי קשה לקבל החלטות.
      עצוב מאוד שכלום לא משתנה. הכל כסף וחיי אדם………………….

  2. motior הגיב:

    כל הכבוד לך שחזרת, חבל שלא התייחסו אליכם כמו שצריך – אבל מזל שלא היו צריכים אתכם…

    • yara113 הגיב:

      בהחלט מזל, מצד שני הבנתי הרבה דברים. ומלחמת יום כיפור הוסיפה כמו גם שאר המלחמות, גם במלחמת המפרץ לקחתי חלק בכוח בבית חולים. לא פשוט בכלל.
      והכי גרוע כואב………………….
      סוף שבוע טוב יותר ללא מלחמות

  3. oferdub הגיב:

    ההתגייסות של פעם. מעניין איך זה היה נראה אם היה קורה היום.
    תודה על השיתוף, אתי יקרה

    • yara113 הגיב:

      חוששת שההתיחסות הייתה דומה. מדינת סמוך.
      היטבת לתאר מדוע אתה שם ולא כאן. מסכימה עם כל מילה.
      כאן החיים מהר כדי להספיק ולגרוף ממון ולא חשוב על הגב של מי. שלא לדבר על הזנחת חלק גדול מהאוכלוסיה.
      רוצים כאן רק בריאים,צעירים ועשירים. לכל השאר ממש אין מקום. "אמר גמאל עבדול נאצר שציטט את לנין, עזבו את היהודים בשקט, הם יאכלו אחד את השני לבד". כל כך צדק.
      עצוב שכך אבל כל כך מציאותי.
      ושוב מלחמה בשטחים לחלץ את הילדים .
      מי יודע היכן זה יסתיים ומתי.
      הם כבר לא בחברון. מקווה שהם בחיים.
      סוף שבוע נפלא

  4. ע נ נ ת הגיב:

    המצב באמת לא היה פשוט,
    וגם היום הוא לא פשוט.
    מסתבר שבהכרת תודה למי שמגיע לו – אף פעם המדינה שלנו לא היתה חזקה… :-(

    • yara113 הגיב:

      המדינה שלנו מברברת למות, אין מנהיג אחראי, וכך זה נראה. שלום אפשר היה לעשות מזמן ולחסוך את המלחמה הארורה הזו. פצועים וחללים.
      כאשר גברים מנהלים מלחמות על אגו ועוד זו התוצאה העגומה.
      בתקווה שהמבוגר האחראי לא יכנס לעזה רגלי ויעשו הכל להפסיק את הטרוף הזה.
      בהחלט לא נעים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s